מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו פילאת ואח'

החלטה

לפניי שתי תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שהיו מעורבים בתאונת דרכים. מדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים שלושה כלי רכב.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

בתיק הראשון, תא"מ 42605-05-11, הגישה מנורה חברה לביטוח בע"מ תביעה כנגד הנהגים בשני כלי הרכב שהיו מאחורי רכב מבוטחתה. לטענתה, בעקבות אירוע תאונת דרכים שהיה בדרכה, האטה הנהגת ברכב התובעת את מהירות נסיעתה ועצרה. או אז, נפגע הרכב מאחור. הנתבע 2, טען באותו מעמד כי הרכב של הנתבע 1 פגע בו והדף אותו אל עבר רכב התובעת. כתב התביעה הוגש גם כנגד המבטחת של הנתבע 2 היא הנתבעת 3.

בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 2 ו-3 הם טענו, כי הנתבע 2 הבחין ברכב התובעת שנעצר לפניו ולפיכך הוא בלם את הרכב עד כדי עצירה. הנתבע 1 שהגיע עם רכבו, לא שמר מרחק ולא בלם במועד. רכב הנתבע 1 פגע ברכב הנתבעים 2 ו-3 מאחור והדף אותו אל עבר רכב התובעת.

בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 1 הוא טען, כי התאונה התרחשה עת רכב התובעת בלם בלימת חירום. רכב הנתבעים 2 ו-3 שהוסע מאחוריו לא הספיק לבלום, התנגש ברכב התובעת והדף אותו קדימה. הנתבע 1 שנסע מאחורי רכב הנתבעים 2 ו-3 תוך שמירת מרחק ממנו, שם לב למתרחש ובלם מיד. בשל התנאים בכביש הוא לא הצליח לעצור במקום ולכן הוא נגע ברכבם של הנתבעים 2 ו-3 מבלי שנגרם נזק כלשהו לרכבם.

בתיק השני, תא"מ 24029-10-11, הגישה אליהו חברה לביטוח בע"מ תביעה כנגד הנתבע 1 בגין הנזקים שנגרמו לרכבה. בכתבי הטענות חזרו בעלי הדין על הטענות שפורטו לעיל.

תמצית העדויות בדיון שהתקיים לפניי

בדיון שהתקיים לפניי, שמעתי את עדויותיהם של הנהגת ברכב התובעת ושל הנתבעים 1 ו-2.

הנהגת ברכב התובעת אמרה, כי היא נאלצה לעצור בעקבות ניידת משטרה שעצרה באופן פתאומי בשל שני רכבים שהיו מעורבים בתאונה. כשעצרה, היא הרגישה בחבטה, בום, כלשונה. לדבריה, מיד בסמוך לאירוע אמר לה הנתבע 2 שנהג ברכב מאחוריה, כי הוא פגע בה רק בשל כך שהרכב שאחריו פגע בו והדף אותו. בהמשך עדותה, היא אמרה שהיא לא יכולה לומר כמה בומים היו, שכן לדבריה, לאחר שהרגישה את הבום דאגתה הייתה מופנית לילדיה שהיו עמה ברכב.

הנתבע 2, אמר שהוא ראה את רכב התובעים עוצר לפניו ולכן עצר אחריו. הוא חיכה שהרכב שלפניו יתקדם ואז הרגיש פגיעה חזקה מאחור. בעקבות כך רכבו נדחף קדימה ופגע ברכב שלפניו. לדבריו, הוא לא הבחין בקיומה של תאונה קודמת לפני רכב התובעת.

הנתבע 1, אמר שהוא נסע לאט והיו מספר רכבים לפניו. כמו כן, הייתה משטרה ועובדים בכביש, כך בלשונו. לפתע הוא שמע מכה והוא ראה שהרכב שלפניו הוא רכב הנתבעים 2 ו-3, פגע ברכב שלפניו, הוא רכב התובעת. בעקבות הפגיעה, רכב הנתבעים 2 ו-3 חזר לאחור מעט. או אז, הוא פגע עם רכבו ברכב הנתבעים 2 ו-3.

ב"כ הנתבעים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב בשאלת האחריות ונעתרתי לכך.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות וכן לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. אני מעדיף את גרסת הנתבע 2 לתאונה. שוכנעתי מהעדויות כי הנתבע 2 פגע ברכב התובעת רק לאחר שרכבו נפגע מאחור על ידי רכב הנתבע 1 אשר הדף אותו אל עבר רכב התובעת.

בהודעה שמסרה הנהגת ברכב לתובעת ביום 21/04/10, היא כתבה כדלקמן:

"נסעתי בכביש המנהרות מאפרת לירושלים הייתה תאונה בכביש ונוצר פקק. הרכב שנסע מאחור פגע בי בחוזקה בזמן שעמדתי. הרכב שפגע בי מאחור נפגע על ידי רכב אחר שפגע בו מאחור ודחף אותו לרכב שלי".

דברים אלה שנכתבו יומיים בלבד לאחר התאונה, מתיישבים לחלוטין עם גרסת הנתבע 2, אשר אמר כי רכבו נדחף מאחור על ידי רכב בו נסע הנתבע 1.

נהגת התובעת אישרה שבאותו מעמד אמר לה הנתבע 2, כי רכבו פגע בה רק לאחר שנפגע מאחור על ידי רכב הנתבע 1 ונהדף אל עבר רכבה. מדובר באימרה בסמוך להתרחשות אשר יש לייחס לה משקל.

יש לציין שבתחילת עדותה אמרה הנהגת ברכב התובעת, כי היא חשה בבום. היה ברור בתחילת עדותה כי כוונתה הייתה לבום אחד בלבד. רק בהמשך חקירתה כשנשאלה בעניין זה על ידי בית המשפט, היא השיבה שהיא אינה יכולה לדעת אם היו בומים נוספים, שכן לאחר המכה היא הייתה עסוקה בדאגה לילדיה.